הָיִיתִי הָאֵֹש / פרץ רודמן

בַֹּשָנָה ֹשֶעָבְרָה הָיִיתִי הָאֵֹש בְּ“חַד גַּדְיָא“.
שָֹרַפְתִּי אֶת הַמַּקֵּל ֹשֶהִכָּה אֶת הַכֶּלֶב.
הַכֶּלֶב לֹא אָמַר לִי ”תּוֹדָה“, אֲפִלּוּ לֹא הִבִּיט בִּי.
הוּא רַק קָם וָרָץ, צוֹלֵעַ מְעַט, אַחֲרֵי הֶחָתוּל.

מִיָּד נִֹשְפְּכוּ עָלַי הַמַּיִם וְדָעַכְתִּי.
כִּמְעָט כִּבּוּ אוֹתִי הַמַּיִם הָאֵלֶּה,
אֲבָל כְּמוֹ הַכֶּלֶב ֹשֶחָזַר לָרוּץ אַחֲרֵי הֶחָתוּל,
כָּל תַּאֲוָתִי הָיְתָה לִשְֹרֹף ֹשוּב וָֹשוּב אֶת הַמַּקֵּל.

כָּל ֹשָנָה רוֹצִים כֻּלָּם אוֹתוֹ תַּפְקִיד, בֶּאֱמֶת:
לִהְיוֹת הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא, ֹשֶֹשָחַט אֶת מַלְאַך הַמָּוֶת.
רַק הוּא יָכֹל לָשִֹים קֵץ לְכָל הַקִּצִים,
רַק הוּא יָכֹל לְהַחֲזִיר לְאַבָּא אֶת ֹשְנֵי הַזּוּזִים.

הרב פרץ רודמן מלמד במקהילים ולאחר מפגש סביב חג בהפסח כתב שיר זה בהשראת דברים שעלו במפגש.