יום העצמאות מתקרב. כמו תמיד עולות בי שתי שאלות עיקריות:
א. שאלת הזהות, המתחדדת בי: מי אני, עד כמה ומה יותר...? אישה, יהודיה, חילונית, ישראלית, אוהבת וקשורה למסורת - בדרכי. מה גובר על מה? האם אני מזדהה אם כל הזהויות הללו באופן שווה? ולבסוף, האם שלל זהויות יכולות לחיות בשלום בתוכי? קשה לי מאוד לבחור. האם אני צריכה לבחור?
ב. שאלת התוכן. שאלה זו מעסיקה אף יותר מקודמתה. איזה תוכן אני יוצקת לחג צעיר זה? חג צעיר, שאך נולד לפני 61 שנה וכחובבת חגים מושבעת אני חסרת תשובה.
אני פותחת את ארון הספרים היהודי ומחפשת בתנ"ך, במשנה, בתלמוד... קופצת בזמן לגאונים, לרמב"ם... עוד קפיצה בזמן לא.ד. גורדון, י. טבנקין. נשארת חסרת תשובה. גם יהודה עמיחי לא עונה על הצורך הנ"ל.
אני נשארת ללא תשובה. מוקפת במשפחתי האוהבת: בעלי וילדי, חברים, זיקוקים, מנגל והגשש החיוור ואני עדיין רוצה יותר. אני עדיין מוטרדת. החג מתקרב ועדיין לא גיבשתי את שלל זהויותיי ושאלת התוכן לכדי תשובה אחת.
אני נשארת לבד עם עצמי: אישה, יהודיה, חילונית, ישראלית המחפשת תוכן משמעותי וערכי לחגיגת עצמאותי.
ואז זה קורה: דוא"ל מאיר עיניים מודיע לי כי במניין המשפחתי מציינים את יום העצמאות באופן הבא: תפילה חגיגית, שירים ישראלים (תפילות מודרניות), קטעי קריאה מהסידור ומהתורה, ברכות למדינה ותקיעה בשופר. אני מוזמנת, כך כתוב, לבוא עם בעלי וילדי. אני מתרגשת. מצאתי את התשובה.
אני מרגישה הקלה עצומה. אני לא מוטרדת יותר. יש מקום של כבוד לריבוי הזהויות שבתוכי וגם שאלת התוכן באה אל פתרונה.
אוכל להתפלל בדרכי, לקרוא בתורה עם בעלי (ואף לעלות לתורה), לשיר, לברך, לקרוא בסידור, לשמוע את תקיעת השופר הפותחת שערי שמיים לתחינה, לשובו במהרה של השבוי גלעד שליט.
אחרי כל זה, אני פנויה ושלמה עם עצמי לסממני החג הנוספים: מנגל, הגשש החיוור וחברים.
מצאתי תשובות לשאלותיי, וכל התשובות הן אחת: תפילת יום העצמאות של המניין המשפחתי והרב צבי ברגר העומד בראשו.
אתמול הרגשתי: אישה, יהודיה, חילונית, ישראלי האוהבת וקשורה למסורת בדרכי.
לתגובות לכתבה לחץ כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה